חוברת זכרונות

חוברת הזיכרונות שכתבה אורית לחברתה אלינור סלע
בסיום בית הספר היסודי – 1985:

 

אורית ואלינור הכירו בכיתה א.
רוב הזמן הן היו עסוקות בהופעות – אורית הייתה שרה ואלינור משחקת.
בגיל 11 בסיום כיתה ו (שנת 1985) לפני המעבר לחטיבה
כתבה אורית חוברת זיכרונות לאלינור – מתנת פרידה.
שם החוברת "שירים שכיף לזכור" ועל שער החוברת לאלינור כתבה:

 

"אולי העלים ינבלו, אבל אנחנו תמיד נאהב.
באהבה מאורית".

 

באחד המכתבים בחוברת הנקרא "נזכור לעד" כתבה אורית:

 

"אתגעגע אלייך מאוד מאוד ואפילו יותר אך תמיד זכרי,
לך הייתה חברה טובה ושמה אורית.
דעי לך כי את כל זיכרונותיי אני מפקידה עתה בידיך
בתקווה שתשמרי אותם ולא תראי אותם לאיש.
סוד כמוס יהיה בינינו ומילות הנצח שתמיד שררו בינינו
– אהבה ונאמנות "

 

במכתב נוסף הנקרא "תקוות" כתבה אורית :

 

"היא לא תיגמר האהבה, לעד בינינו תישאר…
נאמנות המילה הנצחית שבינינו לעד תישאר.
אוהבות היינו, אך הגיע עתה להיגמר,
חבל זה היה נפלא".