חברים כתבו

" מי היה מאמין שאת החיוך היפה מישהו ייקח ב"מומנט",
במקום האהוב עליך מקום שכל פעם שנכנסת אליו היית מאושרת".

 

" יש לי המון זיכרונות ממך, לעולם לא אשכח את החיוך המקסים שלך ואת טוב לבך".

 

"אורית תמיד הביעה ביטחון בעתיד למרות הקשיים
וכל פעם שנפגשנו או נפרדנו החיוך המקסים והעניים המאירות ליוו את דרכי.
הלוואי ועיניים אלו וחיוכה המופלא ילוו את דרכיכם ויאפשר לכם להתמודד עם האסון הנורא".

 

"תמיד היית הילדה העדינה החייכנית,
הילדה היפה של הכיתה. אני זוכרת את הידיים שלך כמה עדינות".

 

" אורית, תמיד תהיי בלבי.
תמונתך חרוטה בזיכרוני לנצח נצחים. החיוך שלך לא יישכח לעולם,
העיניים היפות שלך אומרות את הכול עלייך, אורית.
אומרים שאלוהים בוחר את כל האנשים הטובים. אלוהים בחר את מי שהוא אוהב באמת, אלוהים בחר בך".

 

"אורית, התמימות שלך, האהבה שלך לאחרים,
והיכולת לעזור לכולם, לאהוב את כולם כל כך נתנו לי להבין איזה אדם טוב את".

 

"אורית נחשבה לזמרת של השכבה בבית הספר "רנה קסין" בירושלים
ובכל בתי הספר בהן למדה היא נהגה לשיר בטקסי זיכרון ובמסיבות סיום.
תמיד שאלתי אותה למה את לא מפתחת תחום זה כדי להיות זמרת מפורסמת והיא תמיד השיבה אותה תשובה,
שהשירה אצלה זה רק תחביב וכמובן תוך צניעות רבה.אורית אהבה את החיים אהבה לבלות, נראתה תמיד טוב.
אהבה לרקוד ולשיר, אהבה את הים. אורית הייתה יותר מאדם טוב , אורית הייתה אדם מקסים".

 

"חלמת על אהבה, חלמת על בית,
חלמת על משפחה וחום ויד רעה גדעה את החלום"

 

"אורית, את היית כמו ספר פתוח ולצערי הספר היה קצר מדי.
היו כל כך הרבה דברים שהייתי צריכה עוד ללמוד עלייך ולצערי זה יקרה רק דרך הסיפורים של אחרים.
היו לנו כל כך הרבה תוכניות ותמיד אמרתי לך שאסור לתכנן כל כך הרבה זמן מראש.
אבל, את בכל זאת הצלחת לגרום לי להכין תוכניות ומה נשאר …
נשארתי בלעדייך עם התוכניות ועם המון זיכרונות וגעגועים…
הזיכרון האחרון ממך שתמיד ילווה אותי זה מהיום הולדת האחרון שלך ..
היית כל כך מאושרת וזה היה יום כל כך מיוחד.
אורית, לעולם לא תהייה עוד מישהי כמוך.
עבורי תישארי ספר פתוח שלעולם לא אצליח לסיים לקרוא אותו.
תמיד תישארי כזיכרון מתוק עם חיוך ואהבה שהייתה לך לכולנו".

 

"אורית ויפעת – היינו שתיים שהן אחת
הרגשנו אחת את השנייה, חווינו חוויות, רגשות ומחשבות הכל אחת בשביל השנייה.
תמיד קראת לי אחותי, היינו מחוברות בלב ובנפש.
השלמנו אחת את השנייה, היינו שותפות בכל בבגדים בחפצים, בשיעורים, הלכנו יחד לבית הספר למדנו יחד למבחנים.
אורית, ידעת לכתוב שירים מרגשים ומיוחדים לכל אירוע.
תמיד מצאת את המילים המתאימות לכל אותן רגשות חווים.
הקול שלך היה מלא הרגש, היוצא מהנשמה הטהורה, הפורט על כל נימי הנפש.
תמיד שרת בטקסים ובמסיבות בבתי הספר . כשאת שרת גם הקשוחים ביותר היו מתרגשים עד דמעות.
החברות – היית חברה אמיתית לכולם. תמיד שמחת בלב שלם בשביל כל אחד וגם כאבת ודאגת לאחר.
ייחודך היה בפרגון האמיתי בשותפות ובאכפתיות.
היה לך מקום בלב בשביל כולם. כמה תחסר לי השמחה שלך בשבילי, שיחות הנפש, הצחוקים, המכתבים,
התחושה הנעימה שיש חברה לחלוק עמה הכל".

 

 

שיר שנכתב לזכרה של אורית (10.3.2002):

 

קובי בוזו כתב שיר לזכרה של אורית וסיפר:
"הפעם היחידה שראיתי את אורית הייתה ביום 9.3.2002 בשעות אחה"צ כ- 5 שעות לפני שעות לפני הפיגוע.
נפגשו כמה חברים באקראי בחצר בית במושב אורה.

 

באותו מפגש הוצאנו כלי נגינה, חטיפים ויין ושרנו שירי ארץ ישראל.
אני ניגנתי בגיטרה ושמתי לב כי יושבת מולי בחורה יפה וחמודה שיודעת את כל מילות השירים ושרה בהתלהבות,
ואף ניגנתי לבקשתה את השיר "לא קלה דרכנו", פעמיים.

 

בדיעבד התברר לי שבתום המפגש היא קבעה עם חברותיה להיפגש לאחר כמה שעות
בקפה "מומנט" שבשכונת רחביה שבירושלים.

 

כששמעתי על הפיגוע בקפה "מומנט" באותו היום בשעה 22:30, קיוויתי שלא אכיר אף אחד באופן אישי,
ולמחרת בבוקר נודע לי שאורית נהרגה בפיגוע זה.

 

ביום ראשון שלאחר הפיגוע היה לי קשה להירדם בלילה ואת כל המועקה והיגון ניסיתי להוציא בעזרת הגיטרה והקלידים וכתבתי שיר לזכרה של אורית –
כתבתי מה שבעצם הרגשתי".